אודות יעל בן ציון כוכנוביץ  |  תרפיה באמנות  |  סרטי וידאו עשה זאת בעצמך  |  יצירת קשר  |  ארכיטיפ קלפים טיפוליים  
יום ראשון בגן-סיפור קצר מקורי העוסק בתחושת שייכות ופעילות יצירה בעקבותיו. ילד בן חמש, מתמודד עם הפרידה מאמו בגן, ויוצר חברות חדשה. מטרת הפעילות: לתת תחושת הזדהות עם גיבור הסיפור עם תחושותיו וקשיי הפרידה שלו, הצלחתו בפרידה קלה והכרות של חברים חדשים. מטרה משנית: לחשוף לצורה גאומטרית. ניתן להקריא את הסיפור ומיד לאחר מכן לאפשר לעשות עבודות עם משולשים או לצבוע את דף הצביעה. או שניתן לחלק את הפעילות לכמה פעילויות בהמשכים, לאורך היום. כסיפור במפגש משותף, ולאחר מכן בפינות עבודה.
תגיות: דף עבודה, פעילות, גן, משולש, סיפור, דף צביעה

בבוקר קמתי מוקדם, אכלתי , שתיתי והתארגנתי לגן. לקחתי את התיק החדש, קצת אוכל וגם בובה, ונסעתי עם אמא באוטו כאילו שאני בא איתה לעבודה. באוטו אמא סיפרה לי מתי ניפגש ושאלה אותי עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם אם אני מתרגש? למרות שהרגשתי שכן, אמרתי שלא. כי אני כבר גדול, כמעט בן 5. הגענו לגן החדש, היפה והטוב. פתאום קצת כאבה לי הבטן, ולא רציתי שאמא תעזוב. החזקנו חזק את היד, לא ידעתי מה אמא תחשוב, ואז ראיתי בעיניים שלה, שגם לה כבר לא כל כך טוב. ישבנו ככה ביחד, יד ביד, אמא ובן, עם תיק חדש, קצת אוכל ובובה שאני אוהב. פתאום באה ילדה, חייכנית וחמודה, "הי! שלום! גם לי יש בובה!" והיא המשיכה לדרכה. מיד אחריה בא מישהו, שאמא אמרה שאותו אני מכיר, כי פעם מזמן היינו יחד ב'גן מאיר'. למרות הכל, הרגשתי קצת מוזר, לא ידעתי ולא זיהיתי שום דבר. איפה אוכלים? ועם מי לדבר? מה לעשות? ומי יהיה לי לחבר? בדיוק אז הגיעה הגננת ואמרה "שלום,מה נשמע? בואו, הכנסו בבקשה". נכנסתי לחדר מלא בצעצועים, ומעגל של כסאות נמוכים. כאלו שהכנו במיוחד לילדים. הגננת הראתה לי היכן לשים את התיק. הסכמתי לשים אותו שם, אבל רק אחרי שלקחתי את הבובה וביס מהכריך עם הריבה. אמא דיברה קצת עם הגננת ואני הסתכלתי סביב, לפתע ניגש אליי ילד ואמר "שלום, אני אביב!" חייכתי חיוך וידעתי מיד שאיתו ארגיש מצוין, כי גם לי פעם, מזמן, הייתה חולצה כמו שלו, בצבע כחול עם כדורגלן. הראתי לו את הבובה שהבאתי והוא לפתע שאל: 'תגיד, אתה יודע מה זה מעוין?' אמרתי שלא ושתקתי. הרגשתי נבוך. עד שהוא אמר לי : "אה! יופי! מצוין! בוא, אני אראה לך מה זה על הנייר ההוא ששם". הסתכלתי על אמא לבדוק אם כדאי, אמא חייכה אליי והגננת אמרה: "יופי כבר הכרת את אביב, איזה ילד חביב..." הלכנו שנינו, אני והוא, ישבנו לצייר. הוא צייר מעוין, והראה לי איך שכששני משולשים נפגשים והופכים לאחד יוצא דבר חדש, מיוחד. ואני חשבתי לעצמי בראש שבעצם להכיר חבר חדש זה דווקא די נחמד, ואולי בעצם בכלל לא ארגיש כאן לבד. אמא הלכה, ונשארתי עם אביב, ציירנו משולשים ועשינו מהם המון דברים. בסוף היום הגננת הזמינה את שנינו להראות מה יצא, והדגמנו איך ממשולש אחד יוצא מעוין, והיא הראתה לנו מה אפשר לעשות כשעוד משולשים נפגשים בקבוצה.

 
...
 


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS